מאמרים ולינקים

    ליצירת קשר עם עו"ד חייג עכשיו 

 03-6292000

או מלא את הטופס ושלח לנו

       שם
       טלפון

       email

 ליצירת קשר עם יועץ גירושין חייג עכשיו 

 052-2892401

או מלא את הטופס ושלח לנו

         שם

         טלפון

         מייל

ביטול חזקת הגיל הרך - היום שאחרי

ביטול חזקת הגיל הרך– היום שאחרי הגירושין.

עו"ד שלומית גת יכיני

 

ההחלטה לאמץ את מסקנות ועדת שניט ולבטל את חזקת הגיל הרך עדיין טרייה ומוקדם להעריך את השפעתה. ביטול חזקת הגיל הרך עורר כעס, פחד ותיקווה בקרב קהלים שונים שכל אחד מהם רואה בביטול החזקה פוטנציאל לשינוי מסוג אחר. חלק מארגוני הנשים, עורכי דין ומלומדים רבים חוששים שביטול חזקת הגיל הרך יגרום להפרת האיזון במו"מ הרגיש על פירוק משפחה. החשש הוא כי הצורך להיאבק גם על משמורת קטינים שגילם נמוךמ 6 שנים יביא לפגיעה בילדים ובנשים. הטענה היא שנשים שהיכולת שלהם לצאת למאבק משפטי מוגבלת, יאלצו להתפשר על זכויות כלכליות שונות אם בחלוקת הרכוש המשותף, ואם במסגרת מזונות הקטינים, כדי לזכות במשמורת על הילדים הקטנים. לכאורה הנושאים אינם קשורים אולם בפועל כאשר מדובר בזוג אשר מנהל מאבק במסגרת גירושין, כל גורם מהגורמים המרכיבים את הסכסוך משפיע וקשור לנושאים האחרים. המשקל של כל אחר מהגורמים נובע מחשיבותו, מעלות המאמצים להשיג אותו ומהסטנדרט המשפטי הנוהג. המצב בפועל הוא שהאיזון העדין והקשר בין המרכיבים השונים אינו ניתן להפרדה, בוודאי שלא באמצעות הגדרות משפטיות. בסופו של דבר, היכולת הכלכלית, המשפטית והנפשית היא שמביאה כל אחד מהצדדים לנקודת ההחלטה, שלרוב כרוכה בויתורים רבים וכואבים. כל אישה וגבר מגיעים למצב בו הם צריכים לאזן את המרכיבים הנ"ל, לבחון את חשיבותם ואת היכולת הריאלית שלהם להשיג את מבוקשם. נושא משמורת הילדים הוא לרוב הנושא הרגיש והחשוב מהנושאים שבמחלוקת, והחשש שנשים יוותרו על זכויות אחרות על מנת להשיג את מבוקשן בנושא החזקת הילדים בגיל הרך אינו חשש שניתן לבטלו. בנוסף קיים גם החשש כי ביטול החזקה יאריך את ההתדיינות בבתי המשפט על גבם של הילדים. עד שבית המשפט יקבע מהי טובת הילד בהתאם לקריטריונים עליהם המליצה הוועדה יעבור זמן רב שבמהלכו קיים סיכון כי הסכסוך בין ההורים ילך ויסלים.

 

חלק נוסף מהציבור, משפטנים, ארגוני גברים וחוקרים, מקבלים בברכה את ההחלטה. מנקודת ראותם כל עוד חזקת הגיל הרך הייתה קיימת האבות היו מגיעים למו"מ בנקודת נחיתות מובהקת. מבחינתם ביטול החזקה והקביעה כי טובת הילד היא שתכריע במאבקים הינה תיקון של עיוות מתמשך. גם אלו שמקווים לשינוי חברתי עמוק אשר ישנה את המצב הנוהג ויהפוך את ההורות למשותפת באמת, ללא החלוקה הקלאסית לפיה הנשים הן המטפלות העיקריות בילדים בגיל הרך, שאולי עבר זמנה, תולים תקוות רבות בביטול החזקה. קשה להתעלם מטענות אלו כמו גם השאלות על מקומה של האישה בשוק העבודה והמחיר שאמהות משלמות לרוב הן בקידום והן בשכר, בגלל ההשקעה הנדרשת מהורים בשנים הרכות של הילדים, שלרוב נשים לוקחות על עצמן.

ההחלטה עדיין טרייה ו"האבק עדיין לא שקע", התקוות והחששות כולם מעוגנים היטב במציאות וקשה מאוד לצפות מה יהיו התוצאות בפועל. בפרספקטיבה של זמן ניתן יהיה לשוב לשאלות ולחששות ולתקוות ולבחון מה מהן התגשם/התממש.

 

ניתן לומר כי העיקרון של טובת הילד הוא עקרון שיהיה מקובל על רוב הציבור. הקביעה כי הסדרי הראיה והמשמורת יקבעו אך ורק על פי עקרון טובת הילד היא קביעה מצוינת אשר מעמידה את הילד הספציפי, צרכיו הספציפיים והמשפחה המסוימת למבחן. על פי הנסיבות והצרכים המיוחדים לכל ילד בכל משפחה תקבע גם טובת הילד וממנה ייגזרו גם ההחלטות הקונקרטיות בדבר הסדרי הראיה. השאלה שעולה היא איך תקבע טובת הילד? האם המערכת המשפטית מסוגלת לקבוע את טובת הילד והאם יש בידה את הכלים לקבוע את טובתו של כל ילד וילד?

 

בהליך גישור בו מגיעים שני ההורים מתוך כוונה להגיע להסכמות שישרתו את המשפחה במהלך ולאחר הגירושין באופן המיטבי,טובת הילד היא הגורם המניע את התהליך. ההורים מגיעים ובתחילת התהליך מבהירים כי כל ההסכמות אליהם הם מצפים להגיע יהיו נגזרות של טובת הילדים המשותפים. במקרה כזה בו מתקיים דיאלוג פתוח בין ההורים קל להגיע למסקנה מהי טובת הילד. ההורים משתפים פעולה ומסכימים לעיתים לבטל את רצונם לטובת צרכי הילד. בכל מקרה של מחלוקת או שאלות לגבי טובת הילד יפנו ההורים למומחה ילדים ויבדקו מהי העמדה המקצועית בנוגע לטובה הילד – ועל פיה יקבלו החלטות גם אם בניגוד לרצונם. לצערי האחוז מהאוכלוסייה שבוחר בדרך הגישור קטן בהרבה מאחוז המשפחות שפונות לבית המשפט ומטילות עליו את האחריות הכבדה לקביעת טובה הילד.הצורך הבסיסי לקיום הליך גישור הינו יריבות נמוכה ויכולת דיאלוג אמיתי בין הצדדים. רוב הזוגות העומדים בפני גירושין לא עומדים בתנאים אלו אולם, האם קיומה של יריבות וחוסר יכולת לנהל דיאלוג ישיר צריכים בהכרח להביא את המשפחה לבית המשפט? האם לבית המשפט יש יכולת טובה מיכולתם של ההורים, למרות היריבות הקיימת בניהם, לקבוע מה היא טובת הילד? האם היכולת של בית המשפט להיעזר בגורמים טיפוליים לקבוע את טובת הילד בכל מקרה ומקרה היא ריאלית? תהליך קביעת טובת הילד בבתי המשפט יכול להיות יקר מאוד במונחים נפשיים וכלכליים. כיום קיימת אלטרנטיבה לגישור מצד אחד ולניהול הליך משפטי מנגד במודל "הגירושין בשיתוף פעולה".

 

"גירושין בשיתוף פעולה" הוא מודל אשר יכול להכיל יריבות קשה בין ההורים וחוסר יכולת לנהל דיאלוג.גם במצב זה ניתן לנהל הליך אשר ביסודו תהיה מונחת ההסכמה לא להגיע לבית המשפט לצורך קביעת "טובת הילד" אלא למצוא את הפתרונות הראויים למשפחה, וטובת הילד בראשם. במודל זה כל אחד מהצדדים מיוצג על ידי עו"ד, מומחה בתחום המשפחה אשר עבר הכשרה ייחודית לגירושין בשיתוף פעולה. כחלק בלתי נפרד מהמודל, כל צד נתמך ומקבל ייעוץ ממומחה לגירושין מהתחום הטיפולי, שגם הוא עבר הכשרה ייחודית. כל שאלת הילדים הקטנים נבחנת ע"י מומחה ילדים מיוחד אשר משמש כמומחה ניטראלי בתהליך ובודק מהי טובת הילד המיוחד העומד לפניו. בתחילת התהליך חותמים הצדדים על התחייבות להימנע מפניה לערכאות כל עוד מתנהל ההליך ובכך משיגים לעצמם את השקט הדרוש לניהול מו"מ בלי לחשוש מאיום ביה"מ, על מרוץ הסמכויות וכל הכרוך בכך. ההליך כולו מתרכז במשפחה ובילדים ובשל כך מתקיימים בו התנאים הנדרשים למציאת וקביעת טובת הילד. מאחר וההליך לא דורש מעורכי הדין הגשת וניסוח כתבי טענות, בקשות ודיונים בבית המשפט העלות שלו נמוכה בקנה מידה מעלות ניהול הליך בבית המשפט. גם תוספת עלות היועצים השונים המתווספת לעלויות מותירה את עלות ההליך כולו נמוכה בהרבה מהאלטרנטיבה. משך הזמן הקצר יחסית של ההליך העומד על כ 6 חודשים ובכך חוסך את העול הנפשי והכלכלי המתמשך של הסכסוך המשפטי. בארץ אף קיים מודל ייחודי בעיריית רמת גן המספק שירות של גירושין בשיתוף פעולה בעלות נמוכה במיוחד. מודל זה ראוי שיתקיים בכל הרשויות המקומיות ויספק לאוכלוסיות החלשות כלכלית יותר, את האפשרות להתגרש באופן ראוי זה.

 

המציאות היא שההחלטה התקבלה – חזקת הגיל הרך בוטלה וכרגע כל הגורמים, ההורים, עורכי הדין, השופטים והצוות הטיפולי צריכים לנהוג באחריות מוגברת כלפי הקטינים והמשפחות. אחריות כפי שאני מבינה אותה היא קיום תהליך הבוחן באופן אובייקטיבי וכנה את טובת הילד לא כמרכיב של טובת האב/אם ולא כמנוף לקידום אינטרסים אחרים, מכל סוג שהוא.

 

גירושין בשיתוף פעולה הוא מודל שעונה על הצורך הזה באופן מושלם, שואף לצמצם את נזקי הגירושין גם של הילדים וגם של ההורים ואינו מטיל עומס נפשי וכלכלי עצום כמו הליך משפטי. כל משפחה שמפאת היריבות השוררת בין ההורים לא יכולה לפנות לגישור חייבת לנסות את המודל הזה. אני מקווה שהמודעות לגירושין בשיתוף פעולה תגבר, שבתי המשפט יפנו משפחות לתהליך, שרשויות מקומיות יספקו את השירות ושיותר ויותר משפחות יקבלו את ההזדמנות לקבל החלטות ולקבוע את טובת הילד במסגרת ההליך של גירושין בשיתוף פעולה.

 

עו"ד שלומית גת יכיני – מגשרת ופועלת בשיטת הגירושין בשיתוף פעולה.

חברה בקבוצת "אחד-אחד עורכי דין לגירושין ללא בית משפט"

 

  כניסת חברים   שלח לחבר   הדפס   כל הזכויות שמורות לאחד אחד    

Created by goweb Powered by quickyweb