מאמרים ולינקים

    ליצירת קשר עם עו"ד חייג עכשיו 

 03-6292000

או מלא את הטופס ושלח לנו

       שם
       טלפון

       email

 ליצירת קשר עם יועץ גירושין חייג עכשיו 

 052-2892401

או מלא את הטופס ושלח לנו

         שם

         טלפון

         מייל

מי הוא האב הגרוש ללא משמורת (א.ל.מ.) המעורב בחיי ילדיו?

מי הוא האב הגרוש ללא משמורת (א.ל.מ.) המעורב בחיי ילדיו?

תקציר ממחקרה של ד"ר שרונה מנדל

מבוא

אחת התופעות החברתיות הבולטות בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית בעולם המערבי, היא העלייה במקרי הגירושין. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 1970 היה שיעור המשפחות החד-הוריות בישראל 4.6% מכלל המשפחות בישראל, בשנת 2002 9.9%, ובשנת 2005 הוו המשפחות החד-הוריות 11% מכלל המשפחות. בישראל, המונה כיום 6.9 מיליון תושבים, ישנן 103 אלף משפחות חד-הוריות, ומתוכן 60% הן משפחות גרושות (השנתון הסטטיסטי לישראל 2005). ברוב המקרים, בעקבות הגירושין, עוזב האב את משק הבית המשותף לאם ולילדים ומקים משק בית עצמאי, לבד או עם בת זוג חדשה. המגורים בנפרד מילדיו עלולים להקשות על האב להמשיך את הקשר היום-יומי, השגרתי והרגיל עם הילדים. ברוב המקרים קובע הסכם הגירושין שהאב יתראה עם הילדים בימים מסוימים המפורטים בהסכם. לא תמיד מתאימים הסדרי הראייה לאב או לילד, לעיתים מערימה האם קשיים ולעיתים נתקלת הפעילות המתוכננת על ידי האב בהתנגדות של הילד. נשאלת השאלה, אם כן, מהם הגורמים המשפיעים על מידת מעורבותו של הא.ל.מ. בחיי ילדוי אחרי הגירושין.

מחקרים שנעשו בעשור האחרון של המאה הקודמת טוענים שהאבות הגרושים חווים מצוקה רגשית, השפלה, יאוש, תחושה של משוללי זכויות ((Nielsen, 1999), דכאון  (Shapiro & Lambert, 1999), בעיות בריאות Gove, 1972)) ונטיה להתאבדויות Stack, 1990)). כתוצאה מאובדן יחסים מתמשכים עם הילדים חשים האבות, שמנותקים מילדיהם הקטנים, אשמה, תסכול, חרדה, געגועים, עצבות וריקנות, א.ל.מ רבים אומרים שהם מרגישים איבוד שליטה על חיי ילדיהם (Kruk, 1992).

מחקרים אחרים מדגישים את החשיבות הרבה שיש למעורבות הא.ל.מ. בחיי הילד. נמצא, שילדים הגדלים עם קשר רופף עם הא.ל.מ., חיים בחסך של תמיכה רגשית ועזרה פיזית לסוגיה השונים (Marsiglio, Amato, Day & Lamb, 2000). מחקרו של פופנו (Popeno, 1996) הוכיח את הקשר בין ילדים שגדלו ללא אב לבין עבריינות ואלימות: 60% מהאנסים, 72% מהמתבגרים שנאשמו ברצח ו- 70% מהעבריינים שנשפטו למאסר ארוך, חיו בילדותם ללא אב. לעומת זאת, הוכח שא.ל.מ ששומרים על קשר קבוע עם ילדיהם מהווים מודל הורי חיובי עבור הילדים, מעורבים בגידולם, ומעניקים להם אהבה, חמימות וחיזוק. ממצאים הראו, שקשר קבוע עם האב משפיע בצורה חיובית על התנהגות הילדים ועל הסתגלותם הפסיכולוגית (Seltzer & Brandreth, 1995).

המחקר הנוכחי בודק באיזו מידה מנבאת תפיסת התפקיד ההורי של הא.ל.מ את המידה והאיכות של מעורבותו בחיי הילדים.

תרומתו של המחקר היא בכך שהוא מראה שהאב, המתגורר במשק בית נפרד מילדיו, לאחר הגירושין,  פועל כהורה, מכוח זהותו ההורית, זהות אותה בנה במהלך נישואיו ובשנים שלאחר הגירושין.

הגורמים למעורבות הא.ל.מ. בחיי ילדיו- סקירת ספרות

הספרות המחקרית עוסקת בעיקר בשלושה סוגי-גורמים שעשויים להשפיע על הכמות ועל האיכות של מעורבות הא.ל.מ. בחיי ילדיו: א. גורמים דמוגרפיים ב. גורמים הקשורים לזהותו העצמית ותפיסת התפקיד של הא.ל.מ.. ג. גורמים בין-אישיים.

במחקר זה נעסוק בגורמים הקשורים לזהותו העצמית ותפיסת התפקיד של הא.ל.מ.

איהינג'ר-טלמן, פסלי וביהלר (Ihinger-Tallman,Pasley & Buehler, 1993) הציעו מודל תיאורטי העוסק בקשר שבין גורמים הקשורים לזהותו העצמית של הא.ל.מ. לבין מעורבותו בחיי הילד. בבסיס המודל עומדת התפיסה האומרת שזהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ. משפיעה על מידת מעורבותו בחיי ילדיו. ככל שהאב מזדהה יותר עם תפקידו ההורי הוא יהיה מעורב יותר. הקשר בין זהות למעורבות מתאים לכל האבות, אך במקרה של הא.ל.מ., חשיבותו מכרעת. גירושין גורמים לשינוי בתפקיד ההורי של האב. כתוצאה מכך נוצרת עמימות תפקידית שמשמעותה קושי בהגדרת המימדים השונים של התפקיד ההורי  (Arendell, 1995). א.ל.מ. שהתבקשו להגדיר את תפקידם האבהי טענו שהוא לא ברור, שהוא מורכב ושהוא פחות ניתן לשליטה (Seltzer & Brandreth, 1994). זו הסיבה שזהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ ובהירות תפקידו ההורי הם שני גורמים חשובים להבנת מעורבותו בחיי ילדיו (Ihinger-Tallman et al., 1993). כאשר בדקו מינטון ופסלי (Minton & Pasley, 1996 ) את מעורבותם של א.ל.מ. לילדים מתחת לגיל 18 נמצא שככל שהאב מרגיש שהוא מסוגל למלא את תפקידו ההורי, וככל שהאב יותר שבע רצון מהורות זו, הוא יהיה יותר מעורב. מחקרם של סטון ומק'קנרי (Stone & McKenry, 1998) שהתבסס אף הוא על המודל התאורטי של איהינג'ר-טלמן ואחרות (Ihinger-Tallman et al., 1993) מצא, שבהירות התפקיד ואיכות היחסים עם הילדים קשורות למידת המעורבות של האב בחיי ילדיו. כמו כן, נמצא, שזהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ. קשורה אף היא ישירות למעורבות האב. שני משתנים נוספים שנמצאו כמשפיעים על מעורבות האב הם שביעות הרצון של האב מהסכם הגירושין ושביעות הרצון מהסדרי הביקורים.

שיטת המחקר

במדגם השתתפו 102 משפחות גרושות. הקריטריונים שהוו את הבסיס לקבוצת המחקר היו: משפחות גרושות לפחות שנתיים, אשר גרות בישראל, האבות ונשותיהם לשעבר הם ילידי הארץ או כאלה שעלו ארצה לפחות לפני 10 שנים ושגיל אחד מילדיהם הוא בין 10 ל-16. נמצאו 102 משפחות שהתאימו לקריטריונים. הנתונים נאספו  בשירותי רווחה בשלוש ערים גדולות בצפון הארץ וברמת הגולן, במועדונים למשפחות חד-הוריות ובבתי ספר, לא נעשתה הבחנה בין המקומות השונים מהם הגיעו המשפחות.

ממצאי המחקר

המחקר הנוכחי בודק את הקשר בין זהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ., לבין מעורבותו בחיי ילדיו. המחקר הרחיב את המשתנה זהות התפקיד של הא.ל.מ. בכך שהוסיף שני מרכיבים לזהות זו: מידת המחוייבות של הא.ל.מ. לתפקיד ההורי ותפיסת המעורבות הרצויה כפי שתופס אותה הא.ל.מ.

במחקר הנוכחי נמצא, שככל שהאב תופס את תפקידו ההורי בצורה חיובית יותר, מרוצה מתפקידו ההורי, מחוייב לתפקיד ההורי וממקם תפקיד זה גבוה יותר בסולם ההיררכי של התפקידיו האחרים, הוא יהיה מעורב בחיי ילדיו. הוא ירבה להשתתף בפעילויות בית הספר ולבצע משימות עם הילד ועבורו. בנוסף לכך, מרבה האב לשוחח עם ילדו על בעיות שונות, לתת לו תמיכה רגשית, לעסוק במשמעת ולבלות עם הילד. כן יקפיד האב לקיים קשר קבוע עם הילד באמצעות ביקורים ובאמצעות שיחות טלפון. ממצא זה מחזק את ממצאיהם של איהינג'ר-טלמן וחוקרים אחרים, ואת ממצאיהם של מינטון ופסלי (Ihinger-Tallman et al., 1993; Minton & Pasley 1996). מכאן ניתן להסיק שהא.ל.מ. במחקרנו, בנו לעצמם תפיסה של תפקיד הורי הדומה לתפקיד ההורי של האבות מהמשפחות שלא חוו גירושין, ומיקמו את תפקידם ההורי בשלב גבוה יותר בסולם התפקידים שלהם, ובהתאם לכך היו מעורבים בחיי ילדיהם. אבות אלה יצרו סדרי עדיפות ההולמים את צורכיהם ואת צורכי הילדים.

אחד הממצאים המרכזיים במחקר הנוכחי מראה על היעדר קשר  בין מרכיביה השונים של זהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ. לבין תשלום דמי המזונות. ממצא זה מנוגד לממצאיהן של איהינג'ר-טלמן וחוקרים אחרים ולממצאיהן של מינטון ופסלי (Ihinger-Tallman et al., 1993; Minton & Pasley, 1996). יתכן, שהא.ל.מ. בישראל אינם רואים את תשלום דמי המזונות כחלק ממחוייבותם כלפי הילד אלא כמחוייבות כלפי האשה לשעבר. האב מבדיל בין קשר פיזי ורגשי עם הילד לבין תשלום המזונות אשר על פי תפיסתו של האב מיועד, כנראה, לאם. כמו שאחד האבות אמר בכעס: "אני מוציא את הנשמה בעבודה והכל בשבילה (האשה לשעבר). גם היא יכולה להתאמץ כדי להרוויח יותר". עם זאת, מצאנו גם שמרבית האבות (82%) משלמים את דמי המזונות במלואם, מאחר ולא נמצא קשר בין תשלום דמי-המזונות לבין זהותו ההורית של הא.ל.מ. אפשר להסיק, שתשלום דמי-המזונות קשור למשתנים אחרים שלא נבדקו במחקרנו.

בניגוד לממצאים שנמצאו במחקרן של איהינג'ר-טלמן וחוקרים אחרים וגם במחקרן של מינטון ופסלי, לא נמצא כל קשר בין מרכיב ההשקעה בהורות לבין מעורבות האב. כלומר, אב שאינו מתעדכן בנושא ההורות אינו בהכרח אב לא מעורב. ניתן להבין ממצא זה על רקע גילם הממוצע הגבוה של הא.ל.מ. במחקר זה שהוא 45.9 בהשוואה לגיל האבות במחקרן של מינטון ופסלי (39.3 ). אפשר להניח, שהאבות במחקרנו, שהם בעלי "ותק רב" בתפקיד הורה, אינם רואים את הקריאה והתעדכנות אודות ההורות, כחלק מתפקידם ההורי.

מחוייבותו של הא.ל.מ. כלפי ילדיו באה לידי ביטוי בבחירת התנהגות שמטרתה לשמור על הקשר עם ילדיו (Ihinger-Tallman et al., 1993). הממצאים במחקר זה מחזקים הנחה זו. נמצא קשר חיובי מובהק  בין מחוייבות הא.ל.מ. לבין מעורבותו בחיי ילדיו. ככל שגדלה מחוייבות האב לילדיו כך הוא יהיה מעורב בכל מרכיבי המעורבות; האב ירבה לבצע משימות למען הילד, יקדיש זמן לחינוך מוסרי, למשמעת ולתמיכה רגשית, ישמור על קשר פיזי עם הילד, וישתתף באירועים משמעותיים לילד. ממצא נוסף מראה על קשר חיובי בין מחוייבות לבין תשלום תשלומים נוספים עבור הילד. אב שמחוייב יותר לילד, יוסיף תשלומים שאינם קשורים לדמי המזונות. הא.ל.מ. מבחינים בין תשלום דמי-המזונות שנקבע בהסכם הגירושין לבין תשלומים נוספים המיועדים אך ורק לילד. האבות מרגישים שאינם יכולים ליעד את תשלומי המזונות לילד, מאחר והם מועברים ישירות לאם. לעומת זאת, התשלומים הנוספים הם כספים המיועדים אך ורק לצרכיו המיוחדים של הילד. לעתים מועברים תשלומים אלה לאשה לשעבר ולעתים הם מועברים ישירות לתשלום עבור חוגי העשרה או מחשב אישי לדוגמא. כמו שאמר אחד האבות: "הבן שלי מחונן, הוא צריך מחשב חדש, הוא גם משתתף בכל מיני קורסים של העשרה מיוחדת, אז אני לא אתן לו מה שהוא צריך? אבל לא אתן לה (לאשתו לשעבר), כי יש לה מספיק". ניתן לומר, שמרכיב המחוייבות לילד הוא מרכיב משמעותי מאוד במעורבות הא.ל.מ. בחיי הילד.  

ההפרדה בין מעורבות רצויה לבין מעורבות בפועל היא ייחודית למחקרנו. לא נמצאו מחקרים שבדקו את הקשר בין מעורבות רצויה ומעורבות בפועל. דיווח האב על המעורבות הרצויה בעיניו נותן ביטוי לתפיסתו הסובייקטיבית את המעורבות הזו. אנו רואים בתפיסה סוביקטיבית זו מרכיב נוסף של זהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ. הממצאים מראים שקיים פער גדול בין מעורבות רצויה, כפי שרואה אותה האב, לבין מעורבותו בפועל, וזאת, בכל אחד מתכני המעורבות.  באופן עקבי נמצא, שהפער הוא לטובת ההתנהגות הרצויה. משמע, האבות היו רוצים להיות יותר מעורבים מאשר הם מעורבים בפועל. הפער גדול במיוחד במרכיב הבילוי עם הילד. לאחר מכן, בביצוע המשימות למען הילד ולבסוף במתן חינוך מוסרי ובמתן תמיכה רגשית. ממצאים אלה יכולים להיות מובנים על רקע של רציה חברתית. הסבר נוסף יכול להיות בכך שהאב בנה מסגרת של מעורבות רצויה שמאפיינת "אב טוב" על פי תפיסתו, אולם הוא מתקשה להגשימה. פער זה, בין מעורבות רצויה ומעורבות בפועל, יכול לגרום לאב רגשי תסכול, אכזבה וכעס.

התדמית של האב הביולוגי שתפקידו העיקרי הוא לפרנס את משפחתו ואשר מתגורר עם המשפחה, נשארה עדיין כאידיאל תרבות. וזאת למרות השינויים הרדיקליים במבנה המשפחה המסורתית, ולמרות הגידול המשמעותי שחל במספר המשפחות החד-הוריות (Pinsof' 2002). כתוצאה מכך נוצר סטריאוטיפ של א.ל.מ. כאב שאינו אחראי, או כאדיש לצרכי הילדים והמשפחה. סטריאוטיפ זה משרת, כנראה, פונקציה חברתית שבאה לנסות למנוע את הכרסום שחל במבנה המשפחה המסורתית (Bogges & Roulet, 1998). ממצאי המחקר הנוכחי מנוגדים לתפיסה הסטריאוטיפית של הא.ל.מ. "הבלתי אחראי" בכך שהוא מראה שהא.ל.מ. נותנים חשיבות רבה  לחינוך מוסרי ולתמיכה רגשית בקשר שלהם עם ילדיהם, בד בבד, מרביתם משלמים את דמי המזונות (82%). כלומר האבות במחקר מדגישים את הפן האקספרסיבי כמו גם את הפן האינסטרומנטלי בתפקידיהם ההוריים, ואינם מתעלמים מתפקידם לפרנס את משפחתם למרות שהם מתגוררים במשק בית נפרד. בכך מדגישים הממצאים את השינויים שחלו בחלוקת התפקידים במשפחה מצד אחד, ואת ההמשכיות שקיימת בתפקידי האב לאחר הגירושין, מצד שני. עם זאת, אנו מוצאים במחקרו של פרישטיק (2005) שפקידי בסעד בישראל נוטים להמליץ על העברת המשמורת על ילדים לידי האם יותר מאשר לידי האב ביחס של 1:9 בערך. עובדה שמוכיחה שפקידי הסעד טרם אימצו את המגמות החדשות שבאות לידי ביטוי בספרות המחקרית ((Whiteside & Becker, 2000 ובמחקר הנוכחי. אי לכך, יש חשיבות רבה שהגורמים הטיפוליים השונים, פקידי הסעד, ובתי המשפט בישראל, יבדקו ויבקרו  את המלצותיהם.

מסקנות והמלצות

בבואנו לסכם את המחקר הנוכחי ולהסיק מסקנות, יש לציין, שממצאי המחקר הוסיפו מידע על המרכיבים השונים של מעורבות האב ואוששו את ההנחה שקיים קשר חיובי בין מרכיבי הזהות ההורית של הא.ל.מ. לבין הכמות והאיכות של מעורבות האב בחיי הילד. בעקבות הממצאים להלן כמה המלצות:

א. ישומים טיפוליים - הממצאים במחקר זה מחזקים את התפיסה בדבר הקשר בין זהות התפקיד ההורי של הא.ל.מ. לבין מעורבותו בחיי הילד. היות ואנו מעוניינים להגביר את מעורבותו של הא.ל.מ., רצוי לחזק את המרכיבים השונים של הזהות ההורית של האב ואת תפיסותיו לגבי הורות, וזאת באמצעות קבוצות טיפול, הדרכה ותמיכה. ברצוננו  להדגיש את החשיבות הרבה שיש לשרותים סוציאליים תומכים לא.ל.מ. שרוצים בקשר ובמעורבות בחיי ילדיהם, אך אינם מצליחים לממש רצון זה.   

ב. מדיניות ומודעות    למרות השינויים שחלו לאחרונה בתפקידי האב נראה שגם מערכת בתי המשפט בישראל, גם עורכי הדין שעוסקים בגירושין וגם העובדים הסוציאלים שכותבים תסקירים לבתי המשפט, כל אלה אוחזים עדייין בתפיסות מיושנות לפיהן האבות אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם בהצלחה כפי שעושה זאת האם. הדבר מתבטא בכך, שברוב המקרים האם מקבלת חזקה בלעדית על הילדים והאב משלם את דמי-המזונות ורואה את ילדיו בהתאם להסדרי הראיה שנקבעו בבית המשפט. נושא החזקה המשותפת, שבה נושאים שני ההורים באחריות על הילדים ועל גידולם, לא בא לידי ביטוי בהחלטות בתי המשפט. יש, אם כן, חשיבות רבה מאוד לשקול בכובד ראש את נושא החזקה המשותפת המטילה אחריות דומה על האב ועל האם. האחריות ההורית שתוטל על האב תחזק את הזהות ההורית שכבר נבנתה ותעודד את מעורבותו בחיי ילדיו, מעורבות שתתרום לילדים, לאב ולאם.

ג. הדרך להתגרש - אחד הממצאים מראה שככל שהאב בגרוש מרוצה מהסכמי הגירושין ומהסדרי הראיה תהיה מעורבותו בחיי הילד גדולה יותר. אי לכך, אנו ממליצים שתהליך הגירושים לא יעשה בדרך לוחמנית באמצעות עורכי דין שמייצגים את שני בני הזוג בנפרד, מעלים את רמת הקונפליקט בין בני הזוג ובכך גורמים נזק לכל בני המשפחה. אני מאמינים שדרך זו תביא לתחושות קשות של כעס, רצון לנקמנות, תסכול ופגיעה כלכלית במשאבי המשפחה וכתוצאה מכך לירידת מעורבות האב בחיי הילדים, בין יתר התוצאות ההרסנית ששיטה זו גורמת. .

 אני מאמינים בגישור או בשיטת הגירושין בשיתוף פעולה כדרכים הטובות ביותר להתגרש.  שתי שיטות אלה יוצרות, בתהליך הגירושין, דפוסים של עבודה משותפת של בני הזוג עם אנשי המקצוע, מעודדות שיתוף פעולה בין בני הזוג בתהליך הגירושין, ואחריו, מעמידות את הילדים במרכז ההחלטות ומתחשבות באיטרסים של כל אחד מבני המשפחה.

בגישור שבו נעזרים בני הזוג במגשר נייטרלי מתאים לבני זוג שיש ביניהם קונפליקט נמוך, הם מסוגלים לשבת יחד ולדון בנושאים הרלבנטיים ושיש ביניהם תקשורת טובה.

בשיטת הגירושין בשיתוף פעולה כל אחד מבני הזוג מיוצג על ידי עורך דין המטפל בנושאים החוקיים והפיננסיים. כמו כן, כל אחד מבני הזוג מלווה ביועץ גירושין שבא מהתחום הטיפולי. תפקידו של יועץ הגירושין הוא להעניק לכל אחד מבני הזוג תמיכה רגשית ולבנות אתם כלים לתקשורת טובה. כמו כן בונה היועץ יחד עם בני הזוג את התוכנית ההורית שכוללת את הסדרי הראיה. שיטה זו מתאימה לזוגות שנמצאים בקונפליקט גבוה. בשיטה זו עובדים אנשי המקצוע יחד עם בני הזוג בשיתוף פעולה, יוצרים דפוסי עבודה שיתופים המתאימים לבני הזוג ובונים יחד עם בני הזוג הסכם גירושין שיתאים לצורכי כל אחד מבני המשפחה, הילדים וההורים. הצוות המקצועי בגירושין בשיתוף פעולה  עומד לרשות המשפחה  גם לאחר חתימת הסכם הגירושין.

 

ביבליוגרפיה

 

פרישטיק, מ. (2005) השיקולים המנחים את פקידי הסעד בהמלצותיהם לבית-המשפט לענייני משפחה בנושא המשמורת על ילדים. בטחון סוציאלי, 69, 91-115.

 

 

Arendell, T. (1995). Fathers and Divorce. Thousand Oaks, CA: Sage.

 

Bogges, J. & Roulet, M. (1998). Parenting, conflict and welfare reform. Madison, WI: Center of  Fathers, Families and Public Policy.    

Gove, W., (1972). The relationship between sex roles, marital roles, and mental illness. Social Forces, 51, 34-44.

Ihinger-Tallman, M., Pasley, K. & Buehler, C. (1993). Developing a middle range theory of father involvement post divorce. Journal of Family Issues. 14, 550-571. Conciliation Courts Review, 30, 81-101.

Kruk, E. (1992). Psychological and structural factors contributing to the disegagement of noncustodial fathers after divorce. Family and Conciliation Courts Review, 30, 81-101.

Marsiglio, W., Amato, P., Day, R.D. & Lamb, E.M. (2000). Scholarship on Fatherhood in the 1990s and Beyond. Journal of Marriage and the Family, 62, 1173-1191.

Minton, C. & Pasley, K. (1996). Fathers’ parenting role identity and father involvement: A comparison of nondivorced and divorced, nonresident fathers. Journal of Family Issues, 17, 26-45.

Pasley, K. (1994). Fathering After Divorce: A Survey of Non-Custodial Fathers in Postdivorce Families (survey instrument). Unpublished manuscript. University of North Carolina at Greensboro.

Pinsof, W. M. (2002). The death of "till death us do part" the tranformation of pair-bonding in the 20th century. Familly Process, 41, 135-158.

Popeno, D. (1996). Life Without Father. New-York: Free Press.

Seltzer, J. A. & Bianchi, S.M. (1988). Children’s contact with absent parents. Journal of Marriage and the Family, 50, 663-677

Seltzer, J. A.& Brandreth, Y. (1995). What fathers say about involvement with children after separation. In W. Marsiglio (Ed.), Fatherhood: Contemporary Theory, Research, and Social Policy (pp. 166-192) Thousand Oaks, CA: Sage.

Shapiro, A. D. & Lambert, J. D. (1999). Longitudinal effects of divorce on the quality of the father-child relationship and on father’s psychological well-being. Journal of Marriage and the Family, 61, 397-408.

Stone, G. & McKenry, P. (1998). Nonresidential father involvement: A test of mid-range theory. The Journal of Genetic Psychology, 159 (3), 313-336.

Tropf, W.D. (1984). An exploratory examination of effect of remarriage on child support and personal contact. Journal of Divorce, 7, 57-73.

Whiteside, M.F. & Becker B.J. (2000). Parental factors and young child’s postdivorce adjustment: A meta-analysis with implications for parenting arrangement. Journal of Family Psychology, 14, 5-26.

 

  כניסת חברים   שלח לחבר   הדפס   כל הזכויות שמורות לאחד אחד    

Created by goweb Powered by quickyweb